החלטה בתיק ת"א 12351-11-08

לפני בקשה לעיכוב הליכים שננקטים על ידי המשיב נגד המבקש לנוכח מתן צו כינוס נגד המבקש במסגרת הליך פשיטת רגל ( להלן :" הבקשה").

1.         רקע וטענות הצדדים :

(א)                      המשיב הגיש נגד המבקש ואחרים תביעה לפסק דין הצהרתי הנוגעת לנכסים שלטענת המשיב שייכים למבקש אך רשומים על שם אשתו או חברה, וכן נוגעת התביעה לחלקה של אשת המבקש בחובותיו של המבקש.

הרקע להגשת התביעה הוא כדקלמן :

המבקש והמשיב הקימו בשנת 1992 שותפות. בשנת 1993 נודע למשיב כי המבקש הפר את הסכם השותפות  וגזל מהשותפות הזדמנות עסקית בנוגע לרכישת חברת סי.אם.טי טכנולוגיות רפואיות בע"מ בשמה כיום ( להלן :" חברת סי.אם.טי") ( להלן :" עסקת הרכישה"). בספטמבר 1993 נקט המשיב הליכים משפטיים בארץ נגד המבקש. הליכים אלה הסתיימו בפשרה שבמסגרתה נקבע כי אין באמור בהסכם הפשרה כדי לגרוע מזכויות המשיב בכל הקשור לעסקת הרכישה.

בהתאם לכך, הגיש המשיב, בשנת 1996 במדינת ניו יורק, תביעה כספית נגד המבקש בטענה של גזילת עסקת הרכישה. בפסק הדין שניתן בתביעה זו נקבע כי המבקש הפר את חובת האמון כלפי המשיב, פעל שלא בתום לב ותוך גזילת ההזדמנות העסקית. כמו כן נקבע בפסק הדין שהמבקש ישלם למשיב סכום כולל של 7,934,618.90$. ערעור על פסק דין זה נדחה למעט בסוגיה של פסיקת ריבית עבור התקופה שחלפה עד לקיום המשפט. בפסק הדין הסופי שניתן ביום 21.08.2002 נקבע כי על המבקש לשלם למשיב סך של 5,735,329.23 $ בתוספת ריבית שנתית בשיעור 9% ממועד פסק הדין הסופי ועד למועד התשלום בפועל ( להלן :" פסק הדין הראשון") . המבקש לא ערער על פסק הדין והוא הפך חלוט.

(ב)                      ב - 17.11.02 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בת"א תובענה בדרך של המרצת פתיחה בה ביקש את אכיפת פסק הדין הראשון וסעדים הצהרתיים נוספים.  ביום 19.11.02 ניתנה החלטת בית המשפט שלפיה נדחו חלק מהסעדים המבוקשים ולגבי החלק הנותר - נקבע כי על המשיב להגישם בהליכים נפרדים. ביום 19.3.03 נמחקה בהסכמה תובענה זו ונקבע כי נשמרת למשיב הזכות להגיש שני הליכים נפרדים, האחד - לעניין אכיפת פסק חוץ והשני - לעניין יתר הסעדים המבוקשים.

(ג)                        ביום 27.3.2003 הגיש המשיב תובענה חדשה לבית המשפט המחוזי בת"א ובה עתר לאכיפת פסק הדין הראשון. ביום 26.12.2006 נקבע כי פסק הדין אכיף בישראל ( להלן :" פסק הדין השני") ועל פסק הדין השני הוגש ערעור לבית המשפט העליון.

(ד)                      המשיב פתח תיק הוצאה לפועל נגד המבקש. נערכה למבקש חקירת יכולת, בה טען כי הוא חסר כל רכוש, ובסופה נקבע על ידי ראש ההוצאה לפועל כי המבקש ישלם למשיב 2,500 ש"ח מדי חודש. כעולה מהתביעה עומד המבקש בתשלום הסכומים האמורים. 

(ה)                        ביום 23.11.2008 הגיש המשיב תובענה זו ובה עותר הוא למתן סעד הצהרתי שלפיו הנתבעת 2, אשתו של המבקש ( להלן :" הנתבעת") חייבת עימו ביחד ולחוד בפירעון החוב על פי פסק הדין הראשון. בנוסף, עתר המשיב שיינתן סעד הצהרתי שלפיו מניות חברת סי.אם.טי המוחזקות בידי הנתבעת 3 שייכות למעשה למבקש ולחילופין שייכות בחלקים שווים למבקש ולנתבעת. כמו כן עתר כי יינתן פסק דין הצהרתי שלפיו הנכסים הרשומים על שמה של הנתבעת  שייכים לה ולמבקש בחלקים שווים.  בתביעתו טוען המשיב כי המבקש מבריח את נכסיו לנתבעת ולנתבעת 3. לטענתו יש לקבוע כי מכוח חזקת השיתוף בנכסים גם אם הרכוש רשום על הנתבעת בלבד הרי שהם חולקים את כלל הרכוש שווה בשווה.

(ו)                        המשיב הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסי המבקש ולהכרזתו כפושט רגל לבית משפט זה, וביום 05.12.2010 ניתן צו לכינוס נכסיו של המבקש.

(ז)                       המבקש הגיש בקשה זו בהתאם לסע' 20 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח מעודכן) תש"ם 1980 (להלן : " הפקודה"). המשיב הגיש תשובה לבקשה. לטענתו הטעמים העומדים בבסיס הוראת סעיף 20 לפקודה אינם מתקיימים בענייננו:  האחד - הצורך לשמור על שוויון בין נושים אינו מתקיים שכן המשיב הוא הנושה היחיד של המבקש. השני - חסכון בזמנו של בית המשפט בבירור התביעות הכספיות נגד החייב לא מתקיים גם כן לנוכח העובדה שמדובר בסעד הצהרתי בלבד שאינו מהווה סעד בעניין של "חוב בר תביעה". התביעה בענייננו אינה תביעה כספית.  לטענתו נוכחותו של המבקש בתובענה דנן היא הכרחית לצורך קבלת גרסתו, קבלת מענה לשאלון, גילוי מסמכים וחקירה. כל אלה דרושים כדי להפריך את טענתם של המבקש והנתבעת בדבר ההפרדה המלאה המתקיימת לכאורה ברכושם.

המשיב טוען עוד כי הבקשה מעידה שהמבקש מנסה להתחמק בכל דרך מלקחת חלק בהליך שמטרתו בירור זכויותיו וזכויות הנתבעת.

(ח)                      המבקש הגיש תשובה לתשובה. לטענתו עולה מתשובת המשיב כי  הסיבה היחידה לטעמו שלא לעכב את ההליך הוא רצונו לקבל מהמבקש תצהיר גילוי מסמכים ומענה לשאלון. אין די בכך כדי שלא לעכב ההליכים ולהצדיק כפל הליכים והדבר מהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. יתרה מכך למשיב קיימת האפשרות לקבל מהמבקש מסמכים ותשובות גם במסגרת ההליך המתנהל בבית המשפט של פשיטת הרגל ואין צורך לשם כך בהליך כפול. בנוסף, טוען המבקש כי התביעה דנן היא בעצם תביעה  כספית וכהגדרתה בפקודה הרגל "תביעה ברת חוב". אין כל חשיבות לאופן ניסוח העילות והסעדים והמבחן הוא השפעתה האפשרית של התביעה על המצב הכלכלי של החייב.

2.       דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

(א)                      הבקשה מתבססת על סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל  ( להלן :" הפקודה")     הקובע כדלקמן :

" משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר תביעה  ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשת בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע. "

תחולתו של הסעיף נוגעת הן להליכים עומדים ותלויים במועד מתן צו הכינוס הן להליכים שיבקש הנושה לנקוט לאחר מתן צו הכינוס ( שלמה לוין,  אשר גרוניס פשיטת רגל  מהדורה שלישית עמ' 118 (2010). ואולם, עיכוב ההליכים, כמפורט בסעיף לעיל, יחול רק לגבי הליכים העוסקים ב"חובות בני תביעה",  כמשמעותם בפקודת פשיטת הרגל, להבדיל מהליכים הנוגעים לנושאים אחרים ושאינם בני עיכוב.